שלום לכם,
אז חזרתי לכתוב ולהצטלם לאחר כמה שבועות מאז אבי ניפטר (מי שיודע ומי שלא) ולכן גם לא כתבתי זמן רב, כי הייתי הרבה בבית חולים ואחר כך בשבעה ובכלל.
אבי היה איש אשכולות מעבר להיותו סופר והיסטוריון חוקר, גם אמן שחמט. 11 ספרים כתב, הקדיש את חייו ואת הדוקטורט שלו בזמנו לחקר יהדות מזרח אירופה. ואמר לאימי לפני מותו שיש לו רעיונות לכל-כך הרבה ספרים ומחקרים נוספים, רק שיהיה לו זמן ובריאות וכוח.
בשבילי הוא היה אבא כריזמטי, דורש מצוינות ומרעיף ידע ללא סוף, כמו שאני תמיד בבדיחות הדעת אומרת: קיבלתי חינוך נהדר של המאה ה-19 בבית..😄
עצוב, והקלישאה שהחיים ממשיכים היא נראית אולי מהצד הגיונית אבל אם אתה נימצא בתוך האבל זה לא פשוט, אתה פשוט חי את זה. מצד אחד טיפול בילדים, בבית ופתאום יש הבזקים ורגעים שפשוט קשה...ואז אני נזכרת שלאימא שלי לאחר 53 שנות נישואין הרבה יותר קשה. נחמה פרוטה...
אבי היה חובב ציור ואמנות רציני, חובב אסתטיקה. לא ויתר על אף מוזיאון אמנות בחו"ל אפילו מוזיאונים נידחים ביותר, בדיעבד רק הרווחנו מזה אני ואחותי, אבל כאשר אתה צעיר מאוד זה נראה לעתים מייגע.
את הפוסט הפעם בניחוח נוסטלגי מקדישה בשבילו.
שואלים אותי הרבה, ממתי את פאשניסטה, חובבת אופנה. אז רבותי בעצם מגיל ההתבגרות, ויש לי כאן הוכחות מתחילת שנות ה-20לחיי וגם תראו כמה האפנה חוזרת...מקווה שתיהנו מהתמונות שליקטתי כאן.
התמונה הזאת צולמה ע"י אימי. כאן אני בת 22 משהו כזה...עם אבא צעיר ומלא מרץ וחייכן ואחותי הקטנה איריס.
שימו לב הפסים היו באופנה גם אז...ואהבתי אפור מאז ומתמיד,-:))) תמיד מאופרת והשיער היה שטני אז...הבגדים היו באדיבות הבוטיקים ברחוב אחד העם בירושלים שרוו נחת ממני בשנים הסטודנטיאליות שלי.
לשם איזון, תמונה שאבי צילם בה את הנשים בחייו, אני, אחותי ואימי. זה בהולנד. אני בת 21 משהו כזה. מידה 42 מקסימום. חובבת קארה וג'ינסים מודפסים, מוכר לא??? לא מוותרת על נעליים יפות ותיק תואם.
משלבת פרינטים...וקישוט סטייל לינדה קארטר (וונדר וומן המקורית) וזה בשלהי שנות ה-80.!
כן, והפעם 2 תמונות מסיומי 2 התארים שלי. למטה תואר ראשון ולמעלה תואר שני....יחי כריות הכתפיים סטייל "שושלת"!
בתמונה עם הפרחים, זאת חצאית וחולצה תואמת נקנתה בבוטיק צנוע בככר המדינה חליפת ויסקוזה מעודנת. והתמונה העליונה הבגדים של דורין פרנקפורט דאז.
זאת אחרונה חביבה...מעבודתי באחד מפסטיבלי הסינמטק בירושלים שעסקתי בתרגומי סרטים.
חיבתי לכחול כבר אז...וג'קט פשתן היה מבוטיק "שאלי" ברחוב אחד העם שנסגר מזמן. חבל שלא רואים את החלק התחתון אבל אני זוכרת שלבשתי חצאית של אלמביקה. חדי העין ישימו לב לשרשרת סטייטמנט פנינים על צווארי.
מקווה שאהבתם...
ניפגש בהמשך....
💛
אז חזרתי לכתוב ולהצטלם לאחר כמה שבועות מאז אבי ניפטר (מי שיודע ומי שלא) ולכן גם לא כתבתי זמן רב, כי הייתי הרבה בבית חולים ואחר כך בשבעה ובכלל.
אבי היה איש אשכולות מעבר להיותו סופר והיסטוריון חוקר, גם אמן שחמט. 11 ספרים כתב, הקדיש את חייו ואת הדוקטורט שלו בזמנו לחקר יהדות מזרח אירופה. ואמר לאימי לפני מותו שיש לו רעיונות לכל-כך הרבה ספרים ומחקרים נוספים, רק שיהיה לו זמן ובריאות וכוח.
בשבילי הוא היה אבא כריזמטי, דורש מצוינות ומרעיף ידע ללא סוף, כמו שאני תמיד בבדיחות הדעת אומרת: קיבלתי חינוך נהדר של המאה ה-19 בבית..😄
עצוב, והקלישאה שהחיים ממשיכים היא נראית אולי מהצד הגיונית אבל אם אתה נימצא בתוך האבל זה לא פשוט, אתה פשוט חי את זה. מצד אחד טיפול בילדים, בבית ופתאום יש הבזקים ורגעים שפשוט קשה...ואז אני נזכרת שלאימא שלי לאחר 53 שנות נישואין הרבה יותר קשה. נחמה פרוטה...
אבי היה חובב ציור ואמנות רציני, חובב אסתטיקה. לא ויתר על אף מוזיאון אמנות בחו"ל אפילו מוזיאונים נידחים ביותר, בדיעבד רק הרווחנו מזה אני ואחותי, אבל כאשר אתה צעיר מאוד זה נראה לעתים מייגע.
את הפוסט הפעם בניחוח נוסטלגי מקדישה בשבילו.
שואלים אותי הרבה, ממתי את פאשניסטה, חובבת אופנה. אז רבותי בעצם מגיל ההתבגרות, ויש לי כאן הוכחות מתחילת שנות ה-20לחיי וגם תראו כמה האפנה חוזרת...מקווה שתיהנו מהתמונות שליקטתי כאן.
שימו לב הפסים היו באופנה גם אז...ואהבתי אפור מאז ומתמיד,-:))) תמיד מאופרת והשיער היה שטני אז...הבגדים היו באדיבות הבוטיקים ברחוב אחד העם בירושלים שרוו נחת ממני בשנים הסטודנטיאליות שלי.
לשם איזון, תמונה שאבי צילם בה את הנשים בחייו, אני, אחותי ואימי. זה בהולנד. אני בת 21 משהו כזה. מידה 42 מקסימום. חובבת קארה וג'ינסים מודפסים, מוכר לא??? לא מוותרת על נעליים יפות ותיק תואם.
משלבת פרינטים...וקישוט סטייל לינדה קארטר (וונדר וומן המקורית) וזה בשלהי שנות ה-80.!
כן, והפעם 2 תמונות מסיומי 2 התארים שלי. למטה תואר ראשון ולמעלה תואר שני....יחי כריות הכתפיים סטייל "שושלת"!
בתמונה עם הפרחים, זאת חצאית וחולצה תואמת נקנתה בבוטיק צנוע בככר המדינה חליפת ויסקוזה מעודנת. והתמונה העליונה הבגדים של דורין פרנקפורט דאז.
חיבתי לכחול כבר אז...וג'קט פשתן היה מבוטיק "שאלי" ברחוב אחד העם שנסגר מזמן. חבל שלא רואים את החלק התחתון אבל אני זוכרת שלבשתי חצאית של אלמביקה. חדי העין ישימו לב לשרשרת סטייטמנט פנינים על צווארי.
מקווה שאהבתם...
ניפגש בהמשך....
💛
