שלום לכם...
סוף סוף צלחנו את הקיץ המתיש...ז"א מבחינת המזג אוויר אנחנו עדיין שם, אבל לפחות גמרתי את אוגוסט..אמנם הילדים שלי לא בגיל בית הספר, אבל בשבוע האחרון של אוגוסט הייתי בחופשה מרוכזת מהעבודה והרבה זמן הקדשתי להם, לכל אחד בניפרד לטיולים, לתשומת לב...ועכשיו אני בחז"לש.
ספטמבר זה חודש טעון מבחינתי...והפוסט הזה אני כותבת במיוחד היום ב 6 לפסטמבר...היום הזה היה אמור להיות יום הנישואין ה29 שלי ושל איתן...אבל החיים רצו אחרת...התחושה שלי מוזרה, מצד אחד היינו ביחד 30 שנה (מתוכם 28 נשואים)\ שזאת תקופה ארוכה מאוד ומצד שני...יש תחושה של החמצה שיכולנו להיות ביחד עוד 28 שנים...לפחות..המחלה הארורה קטעה את זה.
בעוד חודש וקצת תימלא שנה למותו ואני לא יודעת איך ארגיש. כרגע אני מרגישה מעופפת, משימות היום יום ותשומת הלב שדורשים הבנים שלי, במיוחד לביא שהוא מאוד רגיש ומאוד סנטימנטלי לוקחים ממני את כל האנרגיות וכל רצון להתאבל. אני בעצם תכלס משמשת כפסיכולוגית שלו על בסיס יומיומי, למרות שפעם בשבוע הוא מתייצב אצל הפסיכולוג המקצועי בעצמו. דומה רק שאצלו לא חלף הזמן והוא לא מסוגל לשחרר...האבא חסר לו, פיסית הרבה יותר מנפשית, אני מודעת לזה.
אבל בכל זאת אנחנו מתקרבים לחגים, ליום הולדת של התאומים...זמנים טעונים...לכבוד היום נישואין שהיה אמור להיות לבשתי כחול, לובשת בכלל הרבה כחול השבוע...יש לזה סיבה, הוא אהב כחול, והפגישה הראשונה שלי איתו הייתה כאשר לבש חולצה כחולה מכופתרת. גם אני לובשת היום חולצה כחולה מכופתרת באותו רחול רויאל שהדגיש את עיניו הכחולות. ובשביל להרגיש טיפה קרובה עונדת תכשיטים שהוא עיצב...
בואו תראו...
כחול רויאל זה צבע חזק ודומיננטי שמתאים לדעתי לרוב הנשים. הוא קלאסי ואף פעם לא באמת יוצא מהאופנה.
