שלום לכם, מצטערת שבאמת מלא זמן לא הייתי כאן, אבל על זה אכתוב בפעם אחרת...הפעם דווקא בא לי לצלול קצת אחורה...בעצם הרבה אחורה, כמה מאות שנים....
כשהייתי בשנות העשרה בחיי קראתי מלא ספרים, מה זה קראתי. בלעתי. אהבתי ספרות צרפתית. בעיקר שלסופרים מהמאה ה-19, הסופר האהוב עלי היה אלכסנדר דיומא האב.
ולא מדובר רק בטרילוגיה של שלושת המוסקטרים, אלא בעצם בכמעט כל ספריו. תמיד נשביתי בתאוריו של הגברים והנשים בסיפורים ההסטוריים שלו. נשים שעברו גיל 40 ונחשבו יפות הוא היה מתאר כ" אישה יפה שרואים את שרידי היופי שלה..." אכן גיל 40 בעיני סופר מהמאה 19 נשים בגיל 40 כבר היו אחרי השיא שלהם.. לעומת היום שנשים בגילאי 40-50 פלוס חוות עדנה ופריחה ולעיתים מגיעות לשיא היופי. תאור שהשאיר בי הכי הרבה חותם אז, היה בספרו "2 דיאנות"...אחת הגיבורות היתה המאהבת של אנרי ה-2, זה שהיה נשוי למלכה המרעילה והעצמתית קתרין דה מדיצ'י, המאהבת שלו דיאן דה פואטיה תוארה עי הסופר "אישה יפה, בת בלי גיל". האמת שזאת דמות אמיתית מהמאה ה16 ואכן היתה המאהבת של המלך. היתה נחשבת אישה יפה שאף אחד לא באמת ידע את גילה.. זה היה בעיני נערה מתבגרת (שאני הייתי), תאור עצמתי ורומנטי ונראה לי כי התווה לי את הדרך בהמשך... תמיד הרגשתי צעירה מגילי ולא, אין לי בעייה עם הגיל, אבל זה בהחלט לא אינדיקטור ולכן גם הלבוש שלי מתפרש לעיתים כצעיר מידי ולא הולם את הגיל...אבל אני זורמת עם התחושה...ובנימה זו נעבור ללוק הראשון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה