המלצות קטנות במידה גדולה: פרידה

שלום לכם,

אני כנראה לא כלכך טובה בפרידות כמו שחשבתי מקודם. בטח עם הגיל הכל נהיה יותר קשה. אחותי ביקרה בארץ 3 שבועות בדיוק והיום היא עזבה, בזמן כתיבת שורות אלה היא במטוס, המריאה לפני מספר דקות. הפרידה הפעם הייתה קשה מאוד, הביקור היה מאוד אמוציונלי. אחרי שנה שהיא לא הייתה כאן. הייתה אצל אמא שחיכתה לה בכליון עיניים. אמא מתבגרת ולא בריאה, וקשה מאוד לראות אותה חזקה וחלשה פחות ופחות במיוחד לאור מה שאני זכרתי בעבר ממנה.

כל זה מעורר מחשבות קשות, איך אני אהיה בגילה, האם מישהו מילדי יהיה בשביל לעזור ובכלל הרהורים על הגיל השלישי, כל זה יוצר אצלי מועקה גדולה. הבכי של כולנו בשדה תעופה כאשר ליווינו את אחותי היה קשה. גם היא הייתה רוצה להשאר ולא לחזור, אבל החיים ובעלה וילד הזקונים שם, העבודה שם. היא חצויה. ואמרה משהו נכון: כל מי שנוסע בגיל צעיר לחיות בחו"ל והוריו נשארים בארץ, כאשר אתה מגיע לאמצע החיים וההורים כבר חולים וקשישים ואתה מוצא את עצמך רץ לארץ, חצוי ברגשות בין שם לפה. רוצה להחזיר את המצב אחורה. להיות כמה שיותר עם ההורים, לזכור את ההורים חיוניים וצעירים והמציאות מכה לך בפנים.

באמת אני נימצאת במצב "דיכי" היום ומקווה שלא הכנסתי אתכם למחשבות קשות.

מה שכן בשלושת השבועות האחרונים, הסעתי את אחותי מפה לשם, הרבה פעמים עם אמא, למקומות שונים, הייתי על תקן נהג מונית. רק בשביל לעשות טוב לשתיהן. חליתי קצת עם הלחץ דם שלי מרוב לחץ ועל הלחצים בבית אני לא אומרת מילה. חיה בסיר לחץ. נהניתי מאוד בנסיעות, בביקורים שונים. ואחותי צילמה הרבה וגם אותי. אז הפעם אצרף תמונות בעיקר מהסבובים שלי איתה.

אז לוק אחד על רקע העיר העתיקה, מגדל דוד. עם חולצה של קארן פרנקל, מכנסיים אפורים של אלמביקה, ג'קט ג'ינס מC&A מוינה, סניקרס של צ'אפלין נוחות להליכה ותיק אדום של טומי הילפיגר שמתכתב עם התכשיט על הצוואר ועם הנקודה האדומה על החולצה

לוק נוסף מהטיול שלנו למדבר לכיוון ים המלח, כי צריך לקנות מתנות של קרמים לאנגלים ויש שם יופי של חנות, עם מבצעים וזולה ממש בכניסה למתחם אלמוג ליד התחנת דלק סונול.