הרהורים אחרי חודש

 שלום לכם,

מה אומר לכם...עוברת עלי תקופה לא פשוטה, אבל באמת. ולא חשבתי לנכון לכתוב. התקופה הזאת גורמת לי להרהר בהמון דברים. כשהייתי צעירה מאוד, אמא שלי אף פעם לא לקחה אותי לבתי קברות, להלוויות. להלוויה של סבתא שלי מצד האמא לא לקחה אותי בגיל 17 אפילו. פעם ראשונה שהייתי בהלוויה בכלל, זאת הייתה הלוויה של אמא של חברה מהיחידה הצבאית שלי. וכולנו הלכנו, הייתי בת 19 והייתי קצת בהלם מהריטואל וכמויות האנשים, אבל איכשהו הבלגתי.

כאשר הייתי בת 22 ניפטרה סבתא שלי מצד האבא והוא התעקש עם אמא שלי שאני חייבת להיות בהלוויה. היא תמיד רצתה להגן עלי וכאילו לגונן. ואבא שלי אמר שאני מספיק מבוגרת ללכת וגם המוות הוא חלק מהחיים וצריך להתמודד עם זה. אז הלכתי ומאז אני חושבת, בעצם אני ממש בטוחה שלא הלכתי לאף לוויה עד שאבי ז"ל ניפטר באוקטובר 2017. נראה לי שמאז 2017 ועד היום אני בקומפנסציה על זה שלא הלכתי להלויות ובתי קברות בכלל (לשיבעות הלכתי כמובן).

4 שנים אחרי אבי הגיע התור של בעלי, ושנה וחצי לאחר מכן חמי ואח"כ דודה שלי אחות של אבא שלי ולפני חודש בדיוק ב13.7 איבדתי את אמי, וזה היה שוק והלם. זה לא שהיא הייתה בריאה. היא הייתה לגמרי צלולה וחיונית, אבל מאוד חולה מלא שנים וכל הזמן רצתה להצטרף לבעלה. האהבה ביניהם הייתה אחת ויחידה והקשר העמוק היה חזק מכל. לעיתים אני ואחותי הרגשנו שהדבר הכי חשוב לה בחיים זה בעלה ולאו דווקא אנחנו, למרות שהיא נתנה לנו את כל החיים, דאגה, איכפתיות, חמלה וכמה שיכלה לעזור כלכלית עזרה עד הפרוטה האחרונה. אבל עם מותו של אבי משהו מת אצלה.

כאשר היא ניפטרה התודעה שאני לבד התחזקה אצלי מאוד. הכוונה למשפחה גרעינית. אחותי נימצאת אלפי קילומטרים וחיה באנגליה, אמנם הקשר יומיומי והיא הייתה בארץ לאורך כל חודש יולי אבל עדיין עם לכתה הרגשתי לבד ובודדה וכיאלו תחושה שאין על מי להישען בכלל ואני סוף סוף המבוגר האחראי במשפחה. יש לי אחריות כלפי הבנים שלי, כלפי אחותי וכלפי עצמי.אני מודה מאוד לתמיכה שהדודה שלי והדוד, אח של אבא שלי נותנים לי וכמובן החברים הקרובים. אבל עדיין תחושת הבדידות וכאילו שאני חשופה לגמרי לא עוזבת אותי. אני מניחה שאמא שלי בעצם גוננה עלי כל החיים וכאילו עכשיו יצאתי לעצמאות.

תקשיבו, הבלוג הזה מתעסק באופנה, אבל תמיד אני מכניסה בו דברים אישיים. והפעם באמת השתלכתי כאן.

נראה לי שלקום כל יום, להסתדר, להתאפר ולהתלבש נותן לי המון כוח ועצמה להמשיך בחיים. ואפילו בחודש האבל, הסתובבתי ב"פול גז" שבת אחת יצאתי עם אחותי (עוד כשהייתה בארץ) והיא התגלגלה מצחוק. שבוע אחרי מותה של אימי הייתי כאילו יצאתי מאינסטגרם, אז היא התקשרה לבעלה ואמרה לו: charlie, Anna is fully dressed and makeuped like she is going out.. היא בכלל חושבת שאני הזויה בקטע טוב והרבה פעמים הבנות שלה שואלות אם אני האחות הצעירה ולא היא כי הן קצת בהלם מהשטויות שלי-:))

אז הנה מאותו היום צילומים ברחוב רוטשילד בת"א בחום אימים

חולצה: M&S, מכנסיים: זארה, נעליים:אימלדה

בשבילי זה היה בסה"כ לבוש נוח לקפה בוקר של שבת, אבל הטכסטורות היו מאוד יפות ונעימות

ועוד לוק מהחודש האחרון בשילוב הדפסים, בין המכנסיים לחולצת טישירט עם הדפס לימונים. מישהיא ברשת הגדירה אותי מלכת שילובי ההדפסים-:)) זה היה נחמד.

מכנסיים: אלמביקה, טישרט: yoursclothing" תיק ונעליים של דניאלה להבי

לוק שבמיוחד אהבתי החודש, עם קצת צבעוניות ואופטימיות, בחצאית עם הדפס "פרידה" של קארן פרנקל וחולצת כותנה בסגנון "ג'יפסי" של עונות, ועוד תיק קניות צבעוני מTKMAXX מאנגליה שאחותי הביאה לי

הנעליים: מ"צ'אפלין"

ולוק אחרון שאחלוק אתכם היום, משלב 4 טרנדים. הדפסי זברה שאפנתיים הקיץ הזה חזק, צבע צהוב חמאתי עם תחרה ובנדנה על הראש, ואפשר גם לקשור אותה לתיק או ליד

מכנסיים: queensize, חולצה: אסוס, תיק: קיפלינג

מקווה שאהבתם את הלוקים ואת הפוסט חפירות של היום, מאחלת לכם סופ"ש נעים ובשורות טובות לכולם!!

💙💚💜