קצת הגיגים והרבה אופנה

שלום לכם,
השבוע אני מאוד רוצה להתייחס גם לעניין של התכנית שעלתה בערוץ 1- הפוליטיקה של השומן, תכנית ב3 פרקים על חיי נשים שמנות בחברה הישראלית. השבוע גם נערכה במסגרת שבוע האופנה הישראלי תצוגת אופנה של המותג ANNA שהציגה על המסלול את הקולקציה של החנות שלה על מגוון רחב של מידות נשים עד מידה 50, וזה כמובן תקדים בשבוע האופנה הישראלי, כי צעדו על המסלול נשים במידות באמת גדולות, רק לא לשכוח שמדובר כאן לא במעצבת אלא יבואנית של אופנה. כי רוב המציגים האחרים היו מעצבי אופנה וחברות אופנה ואת מלבושיהם הציגו דוגמניות במידות "הסטנדרטיות" של דוגמניות רזות.
אני אחזור לעניין של התכנית מערוץ 1, לאחר צפיה בפרק הראשון של "הפוליטיקה של השומן" נעשיתי די עצובה, כי הנשים שהוצגו שם היו (אמנם חלקם מצליחות בתחומם) אבל די עצובות, לא ראיתי שם נשים עם זוגיות, השלמה מלאה עם עצמן (אחת היתה בדרך לניתוח קיצור קיבה כלשהו), ההרגשה שיצאה לי מהתכנית לפחות עפי הפרק הראשון שנשים שמנות הן לא נשים מאושרות וכל הזמן מונעות ע"י איך שהחברה מקבלת אותן ואיך הן מציגות את עצמן. חרה לי מאוד שלא לקחו דוגמה של משהיא שזה אף פעם לא ממש הציק לה אלא היה חלק ממנה.
וכאן אני מגיעה לעצמי, בתיכון הייתי סביב המידה 42-44 וזה היה יחסית סטנדרטי. בצבא ירדתי לסביבות 38-40, אבל אחרי הצבא בעקבות בלוטת התריס שכנראה נפגעה לקראת סוף השירות שלי התחלתי להשמין למידות הרבה יותר גדולות. אבל לא נתתי לחברה/למשפחה לדכא אותי. האמת שאף פעם לא שמעתי הערות נבזיות כלפי בגלל השומן, אין לי מושג למה. אף פעם גם לא נתקלתי שלא קיבלו אותי לעבודה אלא מועמדת רזה יותר (כנראה הכישורים שלי היו מספיק טובים) אני חושבת שליהפך תמיד שידרתי סולידיות, והייתי מספיק מטופחת בכל מידה וייצוגית. העבודה היומיומית שלי עם קהל והמחמאות שאני מקבלת מהסטודנטים שסביבי על המראה נעימות ובהחלט תורמות לאגו.
אחותי הגדירה את זה בביקורה בארץ: "יש לך מוח של מידה 12 במידה 24" אני מאוד התחברתי למשפט הזה כי ככה אני מרגישה. ועוד משהו שאני חייבת להגיד, שלהיות "בודי פוזיטיב" זה לא בדיוק הולך בד בבד עם הבנת האפנה ובכלל עם אופנה. ואת זה ראיתי שכתבה היום בלוגרית חכמה שמבינה אופנה היטב. ולכן בקבוצת האופנה שאני מנהלת "פורום אופנה מלאה" אני מנסה להניע אותה לכיוון של יותר אופנה למידה גדולה ופחות לפסיכולוגיה שמסביב.  מקווה שהצלחתי להעביר את המסרים שלי בצורה ברורה ולא פוגענית כלפי אף אחד.
והשבוע התלבשתי בסימן הדגשת הרגליים שהרבה בנות כל הזמן רוצות שאחשוף אותן יותר.

הלוק הראשון הוא של שמלה שחורה של המעצבת הצעירה לירון הורביץ למותג"Onchig", שמלה מבד טפט בחלקה מאוד נוחה ומאד "וואו".

שמלה: onchig, טייץ: אינטימה (ישן), תיק: fiorelli, נעליים: עלי אקספרס, שרשרת: שלי דהרי

שימו 💗 שהנעליים החרדליות שוברות את הרצף השחרחר של הלוק הכללי. והשרשרת עם הנגיעות המוזהבות גם כן עושה את העבודה היטב.

לוק נוסף שמאוד אהבו הבנות בקבוצות אופנה שונות הוא של שמלה של Shell, מותג של 2 מעצבות שעושה שמלות וחולצות אוברסייז הרבה ולכן יכול להתאים גם למידות גדולות כמו לקטנות. את השמלה שלי קניתי בשנה שעברה בחנות אומא קדרא בשילת, אבל חנות של המותג כמדומני נמצאת בסביון, הפריטים לא יקרים בכלל סביב ה 150 ש"ח לשמלה.
לשמלה בצבע הזית הוספתי ג'קט בורדו של אלונה מירון ונעליים הורסות של חנות "בינגו". הדגם של הנעליים מאוד ואפנתי השנה אבל הנעליים כבר אצלי שנתיים. המיוחד בהן שהן בצבע חציל.

שמלה: Shell (ישנה), ג'קט: אלונה מירון, שרשרת: חן אסולין

נעליים: בינגו |(hispanitas)

רוצה לסיים בלוק טיפה "פורימי" בתחילת השבוע התלבשתי טיפה רוקיסטי, החולצה מ"אסוס" והיא קצת שקפקפה ואפילו טיפה חושפנית באזור הבטן כי כשהולכים הבד טיפה עולה למרות שהבד בחלק התחתון שלה שקוף. אחד הבנים שלי אמר שזה לא לגילי, אמרתי שאין לזה גיל והיום פורים.😇

חולצה: אסוס

טוב, מקווה שאהבתם ואני אשמח לענות על כל שאלה/בקשה וברור שאשמח לתגובות כאן או בדף הפייסבוק של המלצות קטנות.

מקווה שלכולנו יהיה סופ"ש נעים ורגוע

💓

נוסטלגיה לכבוד השנה החדשה....

שלום לכם,
פוסט ראשון ל2017

רציתי לספר לכם סיפור על ילדה קטנה שהוריה עלו לארץ ב1971, הוריה רצו מאוד שיהיו לה שמלות יפות כמו בחוץ לארץ. והם דאגו פעם בחודש ללכת למאין "ויצו" או משהו דומה לזה שהיה קיים ברחוב אלקלעי בירושלים ולראות איזה בגדים יש שם שהביאו דודות עשירות מארה"ב ולקבל אותם בחינם, עזרה לעולים חדשים. ככה הם התלבשו בשנים הראשונות שלהם בארץ ודאגו להלביש את הילדה הקטנה בשמלות.
כאשר הילדה בגרה קצת והייתה בכיתה ו או ז היא מאוד רצתה להיות חלק "מהחברה" ללבוש "ליוויס", "lee", "wrengler" וכל המותגים של תחילת שנות ה-80. אך עדיין המצב הכלכלי לא היה בדיוק מזהיר ולכן הסתפקה בכל מיני תחליפים. אחת הבושות הגדולות שהיא חוותה הייתה בכיתה ז' כאשר כמה בנות שאלו אותה: נכון שאין לך הרבה בגדים? היא אלתרה מיד במקום וענתה להם יש דווקא אבל הם בכביסה ובסופי שבוע אני לובשת הרבה כאשר אנחנו יוצאים לדודים וחברים. אך השריטות הקטנות האלה של הילדות מלוות אותנו ונשמרות בעמקי הנשמה.
בשלב זה אתן יכולים לנחש שהילדה הקטנה שאני מספרת לכן עליה היא אני כמובן. בגיל 15 אמא שלי הודיעה לי שהיא תמיד תשמח לקנות לי בגדים מספיק ליום יום אבל אם יש לי תאבון כל-כך גדול לבגדים נוספים ושונים תתחילי לעבודה ושיהיה לך כסף משלך כי הרבה לא אוכל לממן מזה.
אז ככה מצאתי את עצמי הולכת לשיעורי בלט בסטודיו ומלווה את השיעורים בפסנתר בסוף החודש היה לי מספיק כסף ללכת לבוטיקים "המיוחדים" בנחלת שבעה בירושלים ולקנות לי חולצות קטיפה וסאטין ומכנסיים מיוחדים (כי די לא יכולתי לסבול שמלות וחצאיות שדחפו אותי לתוכן עד כמעט גיל 14). באותה תקופה הרוב התלבשו בג'י נסים וטריקו ואני רציתי להיות "שונה". גם הטריקו שלי היה מ"סטפאנל" חברה אופנה מספרד שנחתה בארץ באמצע שנות ה-80.
מאז היו לי תקופות של "רעב" תמידי לבגדים חדשים וגם תקופות יותר רגועות. אפשר להבין את הסלידה שליוותה אותי שנים מבגדים יד שנייה ומסיבות החלפות גם סלידה משמלות וחצאיות, מאז קצת השלמתי עם עצמי הפנימי והפנמתי שאפשר גם ככה וגם ככה...גם חצאית וגם מכנסיים.

הלוק הראשון שלי בחצאית מראה לי כמה אני שלמה עם לבישת החצאית הזאת

חולצה: בורדו, חצאית: אסוס (ישנה נושנה), נעליים: פליי פוט ותכשיטים: שלי דהרי

לוק שני במכנסיים, הכל שחור בסיסי ועל הכל מנצחת השכמייה הנהדרת של "נומה" שכיום עולה 50 ש"ח!!! מהרו ורוצו לרכוש אותה במחיר מצחיק שכזה.

שכמיה: נומה,נעליים: עלי אקספרס, תכשיטים: ישנים מכל מקום

הלוק האחרון שלי להיום הוא של שמלת קטיפה מאסוס שלבשתי אותה לערב השנה האזרחית החדשה, (שמתי לינק לשמלה למי שמעוניינת בה מתחת לתמונה רק ללחוץ על "אסוס"), מכיוון שהלכתי על לוק קלסי, השתמשתי בתכשיטים ותיקים של סברובסקי מוכספים ומגפונים של דניאלה להבי מלפני כמה עונות.

שמלה: אסוס, מגפונים: דניאלה להבי (ישן), תכשיטים: סברובסקי, תיק: סיגלית וונש

ועד לכאן הפוסט המפוייס שלי עם הילדות, בפעם הבאה מבטיחה גם קצת תמונות ישנות...צריך למצוא ולסרוק-:)))
שבוע טוב לכולכם.